ההצגה של מיסיס לורה | חנה קב רוט

קובץ הסיפורים "ההצגה של מיסיס לורה" כמוהו כקפסולת זמן, שנותרה שמורה ללא דופי במשך כמה עשרות שנים. בקול אותנטי ובצבעים עשירים הנאמנים למקור פורצים מתוכה סיפוריה של חנה קב רוט, המתרחשים בימים שאחרי קום המדינה – במושבה ובקיבוץ, בתנועת הנוער ובצבא. קב רוט מכניסה אותנו לעולם שהיה ואיננו עוד – ארץ ישראל היפה, הצנועה, העובדת, המפזמת והשרה, בזמן שזה היה קיבוץ, עם אספות, פינת חי ובתי ילדים הומים.

סיפוריה של קב רוט קטנים, עדינים, כמו צוירו בצבעי אקוורל – לעתים הם תופסים תמונה חולפת, דילמה או פגישה המזכירה נשכחות, אך בסופם נדמה שהקורא עובר מטמורפוזה; בין השאר אחראים לכך חוכמת החיים הצלולה והמפוקחת והתפנית העלילתית המפתיעה שבהם. הגם שהסיפורים מתרפקים על ישראל הישנה והטובה של פעם, לא נעדר מהם קולו של הילד המנודה, החריג, המוכה או המהגר. גם לעולם החי והצומח שמור מקום של כבוד − אחד הסיפורים, "מותק אמיתית", עוסק באתון רגישה ומיוחדת במינה, המנסה למנוע מגיבורת הסיפור לעזוב את הקיבוץ.

כתיבתה של חנה קב רוט קולחת ומפעימה בפשטותה, בתבונתה ובאהבה השזורה בין המילים, המראות, הצלילים והטעמים. בסיפור "העששית", מופקדת ילדה לשמור על אחיה הקטן לאורה של עששית, בזמן שהוריה צופים בסרט בבית הקולנוע המקומי. אלו ימים שבהם טרם חוברו בתי המושבה לזרם החשמל, והילדה אינה עוצמת את עיניה כל הלילה. רק כשהעששית מתנפצת ודליקה קטנה מתפשטת, היא נגאלת מהמטלה המבעיתה, ויכולה שוב לישון לילה שלם בבטחה. בסיפור "זה לא אתה, זה אני", מבקשת אישה מבוגרת מנער צעיר: "אל תאהב אותי," ותשובתו גורמת לה לראות אותו לפתע באור אחר בתכלית. בסיפור ששמו כשם הספר, "ההצגה של מיסיס לורה", מבקרת כיתה בביתה המפואר − לפי אמות המידה בשנים ההן – של המורה לאנגלית. גיבורת הסיפור מבחינה להרף עין, במדרגות הבית, בילד קטן וביישן, בנה של המורה האהובה. לימים תפגוש הילדה שהפכה לאישה באותו ילד שהתבגר אף הוא, ובבת אחת תראה באור אחר בתכלית את אותה מורה אהובה – וכמוה את ההצגה שלימדה אז, בימים הרחוקים, את ילדי הכיתה המוקסמת.

נעים להכיר, חנה קב רוט:
עוד בטרם ידעתי קרוא וכתוב נהגתי לספר לעצמי סיפורים. אינני יודעת מה מקור הדחף ואני חוששת שאם אתחיל לברר – אפסיק לכתוב.

מאיזה מקום פורצת הכתיבה?
עוד בטרם ידעתי קרוא וכתוב נהגתי לספר לעצמי סיפורים. אינני יודעת מה מקור הדחף ואני חוששת שאם אתחיל לברר – אפסיק לכתוב.

איזה סופרים השפיעו עלייך?
הרבה סופרים גדולים וטובים. הראשון הזכור לי כחוויה בלתי נשכחת הוא אריך קסטנר וספרו הנפלא "35 במאי – או דני רוכב אל הים הדרומי" (תרגמה: אלישבע קפלן, הוצאת אחיאסף, 1947). אני חושבת שאז, בימי הילדות, כשקראתי אותו, הבנתי לראשונה מה כוחו של ספר טוב.
איזה ז'אנר מדבר אלייך, מרתק אותך?
בפרוזה – הסיפור הקצר. היחס בינו לבין רומן הוא כיחס בין סימפוניה למוזיקה קאמרית. אני מעדיפה קאמרית.

איזה סיפור היית רוצה לספר יום אחד?
סיפור שיפתיע אותי.

האם את מצליחה לשמור על משמעת כתיבה, איך?
כשאני מרוכזת בכתיבה אני חירשת לרעשי הסביבה.

שלושה טיפים לכותב המתחיל?
למד למחוק. אל תנסה להחניף לקורא. אל תתייחס למה שכתבת כאל ספרי קודש, מותר לשנות.

מיהו הקורא הראשון שלך לפני הפרסום?
הקורא הראשון שלי הוא בן זוגי. הוא קורא דקדקן, ישר מאוד, ואני יודעת שדעתו תיאמר בכנות ובלי הנחות. אני מאוד סומכת עליו.