הבית ליד האגם באיטליה | מאיר עוזיאל

בספרו החדש "הבית ליד האגם באיטליה" מתאר מאיר עוזיאל בשנינות הרפתקה בת 20 שנה של קניית ושיפוץ בית אבן נכסף ומכושף באיטליה. עוזיאל כמעט קונה כנסייה מחולנת, מהרהר בחפירת בְּאֵר לצד הבית, נקלע לחדר פולחן מיסטי, מגייס כספים להגשמת החלום,  שוחה באגם, פוגש בעלי מלאכה צבעוניים ואנשי עיירה מרתקים, נקלע לתחרויות ולפסטיבלים איטלקיים, מסייע לחברים ישראלים שרוצים ללכת בדרכו ונבהל מן הקורונה שהכּתה תוך כדי כך בעולם ואיימה לחסל את כל החלום הזה.

"המתווך האיטלקי לקח ליד את המפתחות, ורגע לפני שיצאנו מהמשרד לעֵבֶר הבית, הוא אמר: לפני שאנחנו הולכים לראות את הבית ולפתוח אותו, אני רוצה שתדעו שזה בית של מָאגוֹ. מאגו באיטלקית זה מג. מכשף. הבטנו בו במבט תָּמֵהַּ".

מה גורם לנו להתאהב במקום זר, אזור שלא נולדנו בו ולא גדלנו בו ואין לנו ממנו צֶבֶר זיכרונות ההופך לנוסטלגיה. על הקושיה הזאת מנסה לענות הספר החדש של הסופר, העיתונאי והסאטיריקן מאיר עוזיאל, בספר "הבית ליד האגם באיטליה" (בהוצאת טוטם). מהשם ניתן כבר ללמוד כי עוזיאל נקשר ליופיה של איטליה הכפרית האגמית, אך מדוע יכמַהּ לקנות שם חורבה בכפר, להפוך אותה לבית וירצה לגור שם חלק מזמנו?  לדברי המבקר רני יגיל: "זהו ממואר רומניסטי הכתוב באופן ישיר ובגובה העיניים של כותב ישראלי-יהודי מיומן ומרגש, היודע לקחת את קטנות היומיום ולהופכן למעשה ספרות."

מאיר עוזיאל, סופר ועיתונאי ב"מעריב", עורך ואיש במה.  מאז 1974 ובמשך כמעט 50 שנה כמעט, מפרסם ב"מעריב" מדי שבוע את המדור הסאטירי-הומוריסטי-ספרותי: "שיפודים", המשלב ביקורת חברתית ומבט אישי הומוריסטי על חיי היומיום, ובו גם "פינת השלולית" המוקדשת לאהבה שבין הצפרדע לנסיכה. הוא ערך את המוסף השבועי "קריאת ביניים" במעריב, הקים כעורך ראשי את "מקור ראשון", היה יוצרם של תוכניות טלוויזיה, עורך ומנחה את "בימת מופעי הספרות" ב"צוותא", כמו כן, פרסם 11 ספרים, בהם קבצי הומור וסאטירה ו-4 רומנים.